החלטה בתיק ב"ש 4878/05

1.       לפניי בקשה למעצרו של המשיב (להלן - המשיב) עד לתום ההליכים המשפטיים  נגדו בת"פ 1000/05.

בכתב-האישום הואשם המשיב (הנאשם 2) בעבירת שוד בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק), וכן בעבירת הפרת הוראה חוקית - לפי  סעיף 287 לחוק. את עבירת השוד ביצע המשיב יחד עם חברו, הנאשם 1, אשר נעצר עד לתום ההליכים, שלא בהתנגדותו, בהחלטה נפרדת. מדובר בשוד אלים, שבוצע ביום 25.8.05 בשעה 4:00 לפנות בוקר, בחנות הממוקמת בתחנת דלק בדרך בית-לחם בירושלים.

2.       להלן העובדות המיוחסות למשיב בכתב-האישום, שאין חולק כי קיימות ראיות לכאורה להוכחתן.

          ביום 24.8.05, בסמוך לפני חצות, נפגש המשיב עם הנאשם 1 בשכונת תלפיות בירושלים. המשיב הציע לנאשם 1 לבצע שוד בחנות YELLOW שבתחנת הדלק הנ"ל (להלן - החנות), ומשנענה חברו להצעה, ביקש לציידו לתכלית האמורה ב"שוקר" חשמלי, שהיה מצוי בידו. משסירב נאשם 1 לשאת עמו "שוקר",  מסר לו המשיב מקל לשם ביצוע השוד. בסמוך לשעה 4:00 לפנות בוקר, שמו השניים פעמיהם לזירת השוד. המשיב נעמד בקרבת החנות על-מנת לאבטח את הוצאתה לפועל של התכנית העבריינית, והנאשם 1 נכנס לתוכה רעול פנים, כשבידו האחת מקל ובשנייה שקית. עם כניסתו לחנות, קרא הנאשם 1 לעברה של הזבנית (להלן - המתלוננת): "תביאי את הכסף", ואגב כך הניף לעברה את המקל וחבט בה באמצעותו בעוצמה - בזרוע יד שמאל, בכף יד ימין ובחזה. המתלוננת הוציאה מקופת החנות סכום של 1,550 ש"ח (להלן - הכסף) ומסרה אותו לידי הנאשם 1 שהכניסו לתוך השקית. עם יציאתו מהחנות, חבר הנאשם 1 למשיב והעביר לידיו את השקית. המשיב מסר לנאשם 1 סכום של 250 ש"ח מכספי השוד, והותיר בידיו את יתרת הסכום בסך 1,290 ש"ח. כתוצאה מהתקיפה הוסבו למתלוננת חבלות בידיים ובחזה.

3.       את עבירת השוד הנדונה ביצע המשיב אגב הפרת תנאי שחרורו בערובה שנקבעו בב"ש 3472/05 בבית-משפט השלום בירושלים, לפיהם חויב להימצא בביתו בתנאי "מעצר בית" בכל יום בין השעות 07:00-17:00, במסגרת אישומו בת"פ 1050/05 בעבירות אלימות חמורות, ובין השאר: בגרימת חבלה חמורה לעובר-אורח, בתקיפת שוטרים שבאו לעצרו ובהשמעת איומים כלפי השוטרים. עבירת השוד אף בוצעה בשעה שתלוי ועומד כנגד המשיב מאסר על תנאי בר-הפעלה בגין עבירת גניבה שהורשע בה בעבר.

4.       המשיב הנו רווק בן 21, העומד להינשא בקרוב לחברתו. מתסקיר המעצר עולה, כי הוא גדל בנסיבות משפחתיות קשות וטראגיות, זאת על רקע - גירושי הוריו לפני כ-13 שנים; ניתוק הקשר עם אביו שנישא בשנית; מות אמו מצריכת יתר של סמים לפני כעשור; ופטירת סבו וסבתו שבביתם גדל. הוא התקשה לתפקד במסגרות לימוד ותעסוקה, הרבה לשוטט ברחובות והתדרדר להתמכרות קשה לסמים.

          שירות המבחן התרשם, כי על רקע האמור סבל המשיב מחסכים רגשיים וכלכליים עמוקים, וכי נוכח נסיבות אלו וקווי אישיות אימפולסיביים, הוא מתקשה בקבלת סמכות ובריסון עצמי.

עם זאת, נוכח הנסיבות האישיות הקשות והעובדה שהמשיב לא השתלב בעבר בתכנית טיפולית כלשהי ומביע כיום מוטיבציה לקבלת טיפול גמילה, המליץ שירות המבחן על חלופת מעצר של טיפול גמילה מסמים בקהילה הטיפולית הסגורה "רמות יהודה". לתכלית זו המליץ שירות המבחן לשחרר את המשיב בערבות, לשם עריכת בדיקות רפואיות, ולהתייצבות לראיון לפני ועדת הקבלה של הקהילה.

          שירות המבחן לא התייחס בתסקירו, יתכן מחוסר ידיעה, לעובדה שהמשיב ביצע את המעשים הנדונים בשעה שתלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי להפעלה, ואגב הפרת תנאי "מעצר הבית" שהוטלו עליו בתיק אחר.

5.       הסניגוריה אינה חולקת, כי המעשים המיוחסים למשיב מצביעים על הסיכון הנשקף ממנו לביטחון הציבור, וכי קמה נגדו עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. ואולם, היא מבקשת לאפשר למשיב, כמומלץ בתסקיר המעצר, לעבור בדיקות לשם בחינת התאמתו לקבלת טיפול גמילה בקהילה טיפולית סגורה, כחלופת מעצר.

6.       המאשימה גורסת, כי נוכח חומרת מעשיו של המשיב, וביצוע השוד האלים אגב הפרת תנאי "מעצר הבית", אין מקום לנקוט בעניינו בחלופת מעצר כלשהי.

7.       הלכה היא, כי ככלל יש ליתן את ההחלטה בדבר טיפול גמילה מסמים בשלב גזירת-הדין, וכי רק במקרים נדירים יאפשר בית-משפט לנאשם להתחיל בטיפול גמילה במסגרת חלופת מעצר. (ראו: בש"פ 225/99 חושינסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 140; בש"פ 5840/01 שריקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(5) 382); בש"פ 5888/03 קריטי נ' מדינת ישראל, דינים-עליון כרך סד, 738; בש"פ 6641/01 אלבז נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון 2001(3), 1462). בין החריגים לכלל האמור, ראתה הפסיקה מקרים שבהם החלו נאשמים בטיפול גמילה עוד בטרם נעצרו, ועלה חשש כי מעצרם ימנע המשכו של תהליך השיקום. (ראו: בש"פ 6188/96 מדינת ישראל נ' אסרף; בש"פ 3797/00  זרעיני נ' מדינת ישראל- לא פורסמו).

          עם זאת, ניתנו בפסיקה החלטות לא מעטות בדבר שחרור בערובה של נאשמים למרכזי גמילה מסמים או לקהילות טיפוליות עוד בטרם גזירת-הדין, אם הנאשמים ביטאו מוטיבציה להשתלב בהליך גמילה ועברו במסגרת מעצרם את כל הבדיקות הנדרשות לשם השתלבותם בטיפול, ואם שירות המבחן התרשם, כי הסיכוי לגמילתם הוא ממשי ואקטואלי; וזאת אף אם הללו לא החלו בהליכי הגמילה לפני המעצר. (ראו בש"פ 4641/01 פאוזי נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון 2001(2) 208; בש"פ 5047/01 מדינת ישראל נ'  פיטגורסקי, תקדין-עליון 2001(3) 302; בש"פ 831/01 תורגמן נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון 2001(1) 146; בש"פ 6991/02 בן עזרא נ' מדינת ישראל - לא פורסם; בש"פ 3120/02 עמר נ' מדינת ישראל - לא פורסם; בש"פ 3597/04 מדינת ישראל נ' יוגב ביטון - לא פורסם).

8.       סבורני, כי אין מקום לנקוט בעניינו של המשיב בחלופת מעצר כלשהי, לרבות טיפול גמילה בקהילה טיפולית סגורה, אשר בחינתו מומלצת על-ידי שירות המבחן.

          ער אני לנסיבותיו הקשות והטראגיות של המשיב, הנוגעות ללב, בעטיין התדרדר לעבריינות ולפשיעה חמורה. עם זאת, אין לפנינו נסיבות חריגות המצדיקות לנקוט כבר בשלב המעצר בהליך שיקומי של גמילה מסמים כחלופת מעצר, זאת ממספר טעמים. ראשית, אין מדובר במי שהחל בטיפול גמילה שעלול להיקטע בשל המעצר. בנוסף, אין ראיה לכך שדפוס העבריינות האלימה של המשיב מקורו בהתמכרות לסמים, מה גם שאין בשלב זה כל אינדיקציה לרצינות כוונותיו להיגמל מסמים. זאת ועוד: חלופת מעצר מותנית במתן אמון בנאשם, כי יקיים אחר תנאי השחרור בערובה - והמשיב אינו ראוי כלל ועיקר לאמון שכזה. אין הוא ראוי לכך נוכח ההפרה הבוטה של האמון שניתן בו בעבר, עת ניצל את השחרור בערובה בגין עבירות אלימות חמורות שיוחסו לו, לביצוע עבירת השוד הנדונה, תוך הפרת תנאי "מעצר הבית" שהוטלו עליו. בהתנהגותו האלימה ובתעוזתו העבריינית, הוכיח המשיב כי מוראם של החוק, של גורמי אכיפתו ושל בתי-המשפט, הוא ממנו והלאה. בנסיבות אלו אין הצדקה לנקוט בעניינו בחלופת מעצר כלשהי, אף לא במסגרת של קהילה טיפולית לגמילה מסמים.

9.       על יסוד האמור לעיל, יעצר המשיב על לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 1000/05.

          המזכירות תמציא עותק מההחלטה לשירות המבחן.

          ניתנה היום, ט"ו באלול התשס"ה, 19.9.05, בנוכחות ב"כ המבקשת, הסניגור והמשיב.